משבר פציעות מנצסטר יונייטד

במשחק בתחילת השבוע נגד ליברפול נאלצה מנצ'סטר יונייטד לבצע שלושה חילופים בגלל פציעות כבר במחצית הראשונה. כאשר כל השלושה (חואן מאטה, אנדר הררה, וג'סי לינגארד) יצאו בגלל אותה פציעה בשריר ההמסטרינג (!). בנוסף לשלושה האלה, עוד 7 שחקנים היו בספק למשחק הבא בגלל פציעות.

סיבות לפציעות

פציעות ספורט זה נושא מורכב שיכולות להיות לו מספר סיבות בו זמנית. כך שמדובר באיזושהי פציעת שריר קשה לקבוע בצורה החלטית מה גרם לה. ישנן סיבות שקשורות למצב הפיזי של השחקן – האם הגוף שלו מוכן לעמוד בעומסים שהמשחק מציב לו ?

האם יש לו בסיס כוח חזק מספיק ? האם אימוני הכוח שלו נכונים \ מאוזנים \ ההכנה לעונה הייתה מספיק טובה מבחינת אימוני הכוח \ האם הוא עובד גם על כוח במהלך העונה … ? ברמה כזאת ובמועדון כזה סביר להניח שכל התשובות כאן הן "כן", והשחקן והקבוצה עושים הכל לפני ובמהלך העונה כדי להכין את השחקן פיזית לעומסים האלו.
התאוששות – האם השחקן מבצע כל מה שקשור להתאוששות נכונה ? כולל שינה, תזונה נכונה, טיפולים וכדומה. והם תכנית האימונים מתוכננת בצורה כזאת שהיא בכלל מאפשרת זאת ? שוב, ברמה כזאת סביר להניח שתכניות האימון מקצועיות, ושגם המועדון וגם השחקן מבצעים כל תהליך האוששות אפשרי.

הסיבה האפשרית לפציעות

מקרים בהם רואים כמות פציעות גבוהה בקבוצה באותו פרק זמן עם דימיון בסוג הפציעות, תמיד צריך להעלות חשש לבעיה כללית שנוגעת לכל הקבוצה. ז"א יש משהו לקוי בהתנהלות הקבוצתית שמשפיע לרעה על כולם, או לפחות על חלק גדול מהקבוצה. במקרים כאלו יש גורם סיכון אחד מאד בולט – העלאה פתאומית בעומס האימונים.

מכת פציעות מנצ'סטר יונייטד

בתקופת מוריניו מנצ'סטר יונייטד הפגינה נתונים מהנמוכים בליגה מבחינת מרחקי הריצה והספרינטים למשחק. כשהגיע סולשיאר לקבוצה הוא סיפר שהביא איתו סגנון אימון יותר אינטנסיבי לקבוצה, והוא אפילו ייחס לכך חלק מהאחריות למכת הפציעות, והסביר שככל הנראה יש קשר ביניהם.

מבחינת מחקרים ונתונים מדעיים ידוע שבניית תכנית אימונים שתעלה את רמת העומסים בצורה הדרגתית תפחית משמעותית את הסיכון לפציעות בקבוצה, לעומת פיק של העלאת עומס פתאומי יחסי שמעלה משמעותית את הסיכון לפציעות בקבוצה.

מי אחראי לפציעות

אפשר כמובן להגיד שהעלאת האינטנסיביות באימונים הייתה צריכה להיות יותר הדרגתית. אבל כדורגל הוא לא חדר ניתוח. יש הרבה שיקולים שצריך לחשוב עליהם. לא תמיד יש זמן לכל ההדרגה הזאת. כך המצב הנתון מראש היה שסולשיאר הבין שקצב האימונים והמשחקים של הקבוצה שלו הוא נמוך ואינו מספיק כדי ליצור שינוי איכותי בקבוצה, אבל אין מספיק זמן כדי לבצע את השינוי בצורה הדרגתית, כך שהמחיר לשינוי הזה היה צפוי מראש והוא נלקח בחשבון.

אין פה תשובות חד משמעיות, ומאמנים שונים עם גישות שונות שונות היו יכולים כל אחד לבחור בדרך אחרת לפעולה. דעה אישית – אם יש פה מישהו בעל אחריות גדולה למצב הוא דווקא המאמן הקודם. שהרגיל את הקבוצה לקצב אימונים ומשחקים חלש יחסית, כך שכל רצון לשינוי המצב הזה יגרור בעיות של התאקלמות ופציעות.

מסקנות

הסקת מסקנות מהמקרה הזה לכל קבוצת כדורגל : הרבה תולים את עניין הפציעות בשחקן עצמו (אורח החיים שלו) ובמאמני הכושר. ואין מספיק התייחסות לאחריותו של מאמן הקבוצה. קצב האימונים הוא תוצר של המאמן הראשי של הקבוצה. חשיפת הקבוצה לאימונים אינטנסיים במהלך השבוע והעונה יפחיתו את אחוזי הפציעות בקבוצה שלו.

הרבה מאמנים בגלל הפחד שלהם מפציעות בדר"כ יתנהלו בצורה הפוכה – הפחד מפציעות יגרום להם להכתיב שבוע אימונים בקצב נמוך, לתת ימי חופש מוגזמים ומיותרים, מה שבסופו של דבר לא חושף את השחקן לעומס שאותו הוא יפגוש במשחק, ולבסוף ישיג את האפקט ההפוך ויעלה את אחוזי הפציעות.

בניית תכנית אימונים שנתית והדרגתית היא עניין מקצועי ומדעי לא פשוט בכלל. מאמן כדורגל טוב יודע להכתיב קצב גבוה באימונים, ולא פחות חשוב מכך – יודע להקיף את עצמו באנשי מקצוע אמיתיים שיכולים לווסת את עומסי האימונים וההתאוששות במהלך השבוע והעונה עבורו.

מומלץ עבורך :